תנועה חופשית

הטיפול של לודוויג

לודוויג צלצל אלי פעמים רבות, שואל אם סוף סוף התפנה אצלי מקום. הוא נשמע נחוש לטפל בכאבים לא מאובחנים שהשפיעו על מצבו הנפשי. הוא נשמע לי מורכב ומאתגר.

כשהופיע בקליניקה, נראה חשדן מאד וחששן, זורק סביבו מבטים מחפשי גבולות. תוהה על שאר החדרים בבית ומי נמצא בהם. כשיצא מהטיפול הראשון, העיד שהוא הרבה יותר רגוע. 

מי זה לודוויג?

לודוויג, בווארי גבוה מאד ורזה מאד בן 29, מדריך בדיור מוגן לאנשים עם מוגבלות. כסטודנט, התנדב בדיור מוגן וגילה את עצמו שם. כשהגיע אלי כבר עבר הכשרה ועבד באופן קבוע במקום שהרגיש שממלא אותו ומקדם אותו. הוא גם השתייך לסצנה הברלינאית – מסיבות סמים כל סופ"ש, קעקועים על כל הגוף וגם רגישות גבוהה ותכנית רדיו משלו.

מה הבעיה?

הוא סבל מכאב בלתי מאובחן בצד הבטן התחתונה במשך שנים. כצעיר בן 20 הלך לאורולוג שאיבחן דלקת בערמונית, קיבל אנטיביוטיקה במשך שנה  - ללא הועיל. תשע שנים סבל מהכאבים, ניסה הרבה שיטות שהועילו יותר ופחות אך עדיין סבל מהכאבים. הכאבים גרמו לחרדות שהיו משתלטות עליו. בנוסף, סבל ממעי רגיש.

מה עשינו?

שאלתי את לודוויג אם הוא נהנה לאכול. בניגוד למצופה ממני – לתשאל אותו על כל ארוחה ביום - אני מעדיפה לשאול על מידת ההנאה. ומכאן מתגלה התמונה הרחבה: הוא אוהב מאד לאכול אבל אוכל בצורה מאד לא מסודרת, הרבה אוכל שנמצא סביבו בעבודה, לא בהכרח מה שהיה רוצה לאכול.

מה זה "חופשי"?

התחלנו בתרגילים עדינים ומרגיעים. עד מהרה הגענו לחופשי וכאן נחשפתי להפתעה מדהימה. לודוויג נכנס לתנועה חופשית יצירתית ומתמשכת כמעט כמו  ריקוד. הגוף הוביל אותו להתמתחויות רבות וסיבובים מפתיעים. הבנו שזה הכלי החזק שלו ואותו המשכנו לפתח לכל אורך הטיפול. הוא למד לאפשר לגוף להגיב באופן חופשי למילה, לרגש, לתחושה. בעדינות רבה התחלנו לעבוד עם הסוגרים ע"מ לייצב את המעי הרגיש. פיתחנו הרבה הקשבה לגוף, לכאבים שהוא מייצר ולנסיבות שמייצרות אותם.

לקראת סוף הטיפול, השתנתה היציבה שלו לבלי הכר. הוא נראה זקוף, בטוח וגמיש. עכשיו רצה גם להיות חזק. עבדנו בתרגילי חיזוק שלא היו מביישים אף מכון כושר. 

פילוסופיה וסמים

לודוויג הוא איש צעיר ומעמיק ותמיד החליף איתי רעיונות פילוסופיים. הרגשתי שאני מועשרת מהדיאלוג איתו. הוא גם סיפר לי הרבה על סמים, על ההשפעה שלהם, על השימוש בהם. התעניינתי ולא שפטתי.  

אז.. זה עזר?

עם הזמן גילה שהוא משלב תרגילי פאולה ביומיום, בעמידה ברמזור, בנסיעה ברכבת, שהוא מפתח מודעות לגופו. ההפוגות בכאב הלכו וגדלו עד שנעלם כליל. לאחר חודש, לודוויג סיפר לי שהחליט להמנע מסוכר ומבשר מעובד (נקניקים למיניהם) ושהוא מרגיש הרבה יותר טוב. שמחתי שלא התערבתי ולא ייעצתי לו אלא נתתי לו להקשיב לגופו.

ובסוף?

ויום אחד, לאחר שלושה חודשי עבודה אינטנסיבית ורציפה סיפר לי באגביות נפלאה שהוא כבר לא צורך סמים. הייתי צריך אותם כדי להרגיש את הגוף, אמר. עכשיו יש לי את שיטת פאולה כדי להרגיש את הגוף.

והסוף-הסוף?

הוא שלח אלי את בת זוגו לטיפול.

לא מזמן התכתבנו. הדבר הכי חשוב שלמדתי בתהליך, לפני הטיפול וגם אחריו, כתב לי, הוא שבהתמודדות עם כאב אנחנו מפחדים ממנו, חשים צורך לבטל אותו, להתגבר עליו כשבעצם אנחנו צריכים להקשיב לו, לתת לו מקום. ובעצם זה אנחנו כבר מפחיתים מעוצמתו.