לתת קול לכאב
- i89356
- 3 בנוב׳ 2025
- זמן קריאה 1 דקות
לתת קול לכאב
דורון עמד בפתח הקליניקה, עיניו הנבונות סורקות אותה וגם אותי, מנסות להבין מה הולך לקרות פה.
מן הטופס הרפואי זעקו האיבחונים: פיברומיאלגיה, PTSD...
מצבים כרוניים קשים המחייבים עבודה עדינה מאד על מנת לא להציף כאבים וחרדות.
הוא נפגע במלחמה ומאז הוא מנהל מלחמה עם המדינה על הכרה, על תמיכה.
'אני לא נכנס למצב שינה עמוקה מזה שנים', סיפר לי בייאוש.
באותו יום היה נרעש ועצבני לקראת התייצבות מול וועדה שתקבע את גורלו.
התחלנו בתרגילים עדינים מאד וחששתי שהם לא יבטאו את הלך הרוח שנמצא בו.
ואז הגענו לתרגילי קולות. הנחיתי אותו לקרוא להם דרור. לתת לקולות עצמם להחליט על העוצמה, המשך, הגובה, הגוון. הוא שהה בכל תרגיל וכל קול התפתח ומצא לעצמו משמעות ודימוי.
הרגשות החלו גם הם לצוף אך לא להציף. חלקם היו קשים וכבדים, חלקם קלילים, חלקם זועקים, חלקם מצחיקים.
דורון התמסר לתהליך, הופתע ממנו ומהעוצמה שלו ולמקומות שהגיע אליהם.
'אני כל כך עייף' אמר לי בסוף הטיפול. 'אני יכול להרדם כאן ועכשיו'.
ובדלת אמר: 'היום אני בטוח שאגיע לשינה עמוקה'.
ואני הייתי אסירת תודה שלמדתי כל כך הרבה מטיפול אחד קצר.
שלפני שמרגיעים ומרפים, צריך, אולי, לתת קול לכאב.
תגובות